על בתי חלומות, פחדים ועיצוב פנים

על בית חלומות ועל פחדים

לכולנו (או לרובנו) יש חלום על בית החלומות שלנו. גם לי. אני יכולה לראות את המטבח הגדול עם האי באמצע, את פרקט האלון בחדר השינה, החלונות הגדולים הצופים לחצר, האמבטיות המעוצבות ועוד פרטים ופריטים שונים שיסתדרו להם יפה בבית.

לצערי גיליתי שאני כנראה נועדתי להמשיך ולחלום על בית החלומות שיהיה לי, חלום שלא ימומש..וזה רק בגללי. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שכבר פעמיים היו לי תוכניות לבית החלומות – תוכניות עם מטבח גדול ואי באמצע, חדרי שינה עם פרקט וחדרי אמבטיות יפהפיים? תוכניות שהיו חתומות עליהן כל פעם מעצבות מוכשרות ונחשבות ובכל זאת הבית לא נבנה? בשתי הפעמים המגרשים היו במקומות הטובים ביותר (בשתי ערים שונות) והיינו או-טו-טו לקראת בנייה..וברגע האחרון נסוגתי בשל איזה תירוץ מטופש שאינני יכולה להסביר אלא כפחד ממימוש החלום. הפחד מהדרך, הפחד מהתוצאה, הפחד מהלא נודע. מה זה משנה. פחד.

כמה פעמים בחיים אנחנו לא עושים דברים בגלל הפחדים שלנו? כמה פעמים אנחנו מפסידים כל כך הרבה בשל חששות שמתובלים בהרבה תירוצים שונים ומשונים? כמה פעמים אנחנו נותנים לפחדים שלנו לנהל אותנו? אם הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום אולי דברים היו קורים אחרת. אבל אנחנו תמיד חכמים בדיעבד. מה שבטוח, בפעם הבאה זו תהיה אורלי..

על אדריכלות ועיצוב פנים

את אורלי הכרתי כשילדינו הבכורים למדו יחד. כשהילדים קטנים יש לא מעט חברויות שנוצרות דרכם. יש אמהות שכשהיו מגיעות עם הילד/ה הייתי מקווה שהמפגש החברתי יהיה קצר ביותר או שאולי יתמזל מזלי והפעם היא לא תשאר, והיו כאלה שקיוויתי שהילדים יהיו מה זה חברים טובים...

למזלי תומר בכורי אהב והתחבר לבנות כבר מגיל צעיר ביותר, וחברות טובות שלי עד היום הן אמהות לבנות מכיתתו ביסודי.. אורלי היא אחת מהן. אורלי עבדה בהי-טק במשך שנים רבות, עד שהחליטה לעשות שינוי בחיים. הסיפור הידוע... היא למדה במכון הטכנולוגי בחולון עיצוב פנים וידענו שהיא נועדה לגדולות כשראינו מה בנתה לעצמה ומשפחתה..

הכניסה בבית של אורלי

אורלי מעצבת ועכשיו גם מתכננת בתים שכיף לגור בהם. יש את סוג הבתים שאני מאד אוהבת לראות כי הם יפים, אך לא הייתי רוצה לגור בהם, ואילו אצל אורלי הבתים עושים לי  חשק גדול לגור בהם. חמימים ונעימים, סגנון כפרי משולב במודרני, עם המון תשומת לב לפרטים הכי קטנים. היא תמיד מכירה את הדברים הכי חמים בשוק ואיפה כדאי לקנות ועם מי כדאי לעבוד.

שרותי וינטג'

אפשר להתרשם באתר שלה מעבודותיה היפהפיות (וגם מהאתר עצמו שחברתה = אני עיצבה לה) וגם מהפוסטים בבלוגים וב-XNET שהיא דואגת להעלות ללא הרף.

אז אין ספק שאם תהיה פעם הבאה לתכנון בית החלומות, זה יהיה עם אורלי. ואז זה יצליח.

 

פורסם ע"י עסקי נשים - דורית

על יוגה, צמחונות ובישול בריא

על יוגה

הרבה שנים ניסיתי לעשות יוגה. שיעור פה, שני שיעורים שם, גם אצל מורים טובים ומוערכים ולא ממש אהבתי. נראה לי משעמם, לא מספיק מאתגר, לא אירובי מספיק.

לפני כשלוש שנים נכנסתי בלי להתכוון לשיעור יוגה וזהו. נתפסתי חזק. פתאום היה לי מאתגר, מעניין, משנה הוויה. אני טוענת שזה עניין של מוכנות – נפשית בעיקר. המון השתנה לי מאז – הנשימות, שמלוות אותי גם מעבר לשיעורים, האיזון והשלווה (טוב, לא כל הזמן, אני עדיין צועקת על הילדים..) והכוח, הכוח להמשיך למרות.. בתקופות לא קלות שעברתי לאחרונה, הרגשתי שהיוגה מחזקת אותי ונותנת לי כוחות.

108 ברכות לשמש למרגלות עמודי שלמה. חויה מדהימה

ביוגה גם יצרתי לא מעט הכרויות וחברויות עם נשים נהדרות ומיוחדות. יש כנראה משהו שמחבר בין מתרגלי היוגה, או נכון יותר לגבי – מתרגלות היוגה. יש איזשהו עומק נוסף לקשר, אפילו אם הוא לא כזה ותיק ולא כזה אינטנסיבי.

בוקר אחד ישבנו בארוחת בוקר אצל אחת מחברות היוגה. שלוש מתרגלות ושירלי, המורה המדהימה שלנו.

לימור, אחת היוגיסטיות, בחורה מופלאה (שלראות אותה עושה יוגה מעורר קנאה עמוקה), פתחה עסק חדש לבישול בריא ממש רגע לפני המפגש - "בישולימור". היא פתחה את העסק לאחר ששנים ניהלה עם חברה טובה (עפרה, שגם עליה עוד יסופר) משפחתון ושם בישלה לקטנטנים אוכל שרק יכלו לחלום עליו בבית..היא חשפה אותם לטעמים אחרים והם אכלו - בתאבון רב! בורגול, קציצות אפויות, עדשים ומש, עוגות דלעת (היו גם עוגות שוקולד, להרגע..) ועוד דברים בריאים וטעימים. תוך כדי למדה לימור לימודי רפואת איורוודה שכללו גם בישול איורוודי.

למפגש הנ"ל הביאה לנו לימור ממטעמיה. ואלה אכן מטעמים! הכל על טהרת הבריאות, עם הרבה ירקות וקטניות וקמח מלא וגרעינים ועוד כל מיני דברים מעולים ולא מטוגנים.

קציצות סלק וטופו, קציצות ירק עם טחינה וגרעינים

תוך כדי שיחה הובהר לה שאין עסק בלי לוגו ובלי כרטיס ביקור ומדבקה לשים על הקופסאות עם הדברים הטעימים. אז המשימה הוטלה עליי. (איך לא?)

על צמחונות

תומר, בני המתבגר (המתבגר הבכור, יש עוד כמה מתבגרים בבית, ירחם השם) הפך לפני כשנה וחצי לצמחוני.

במשפחתנו יש ענף שלם של צמחונים. אחי ואשתו נמנים עליהם כבר שנים רבות מאד (אצלם זה בכלל טבעונות עם עוד כל מיני מונחים כמו raw cooking וכאלה מין) וכתוצאה מיחסי שכנות הדוקה עם משפחתה של אחותי שגרה בסמוך אליהם, גם גל, האחיין שלי, הפך לצמחוני אדוק.

לראותן בלבד

יש סיפור במשפחתנו (אמיתי, אמיתי) שמסופר על הפיכתו של תומר לצמחוני. לפני כשנה וחצי טיילנו בנחל יהודיה ברמת הגולן כשבסופו, אחרי העליה המפרכת, עברו תומר וגל בתוך עדר פרות. כאשר יצאו מתוך העדר, לאחר שתומר שמע סיפורים מסמרי שיער וקרביים על מה עושים לפרות האומללות וליוצאי חלציהן המתוקים – הפך גם הוא לצמחוני. אדוק. (כן כן, גם לפירות ים יש נשמה).

לאחרונה הצטרפה לחבורה גם בר, אחותו הגדולה של גל. עקב גל הצמחונות שפקד את משפחתנו, התפריט בביתנו הפך להיות יותר ויותר מבוסס על הצומח ולא על החי. גיליתי והמצאתי מתכונים חדשים ונפלאים (שיובאו כאן בהזדמנויות שונות!)

על בישול בריא

ונחזור ללימור ובישוליה. מכיוון שהעסק בחיתוליו, הוצעה ללימור עסקת חליפין (ברטר בעברית) – עיצוב גרפי תמורת בישולים.

אורז מלא עם פלפלים ואגוזי פקאן, בטטות צלויות במייפל וג'ינג'ר, קונפי פלפלים

ומאז, מדי (כמעט) כל יום חמישי, מגיעה לימור לשיעור היוגה בבוקר עם קופסאות מלאות בדברים טובים – קציצות תרד ופטריות, תערובת של מש, כרישה, דלעת ופלפלים, בצק ממולא בחומוס, סלט קינואה עם רימונים ועשבי תיבול ועוד ועוד ועוד. תומר ואני מתענגים על המאכלים האלה ואני קוראת לכל החושקים באוכל טעים ובריא – כדאי לכם לטעום, שווה ביותר!!

סטיילינג וצילום אוכל (חוץ מהפרות) - עסקי נשים (שלי)

בישול וכלי קרמיקה - לימור

פורסם ע"י עסקי נשים - דורית

על סבתא גרדה, על תשומת לב ותיעוד

סבתא גרדה

סבתא שלי מצד אבא, סבתא גרדה, היתה ייקית. אמיתית כזו, מהעליה של ביטשן דנקשן, שעד יום מותה בגיל 84, בשנת 1996, לאחר כ-60 שנה בארץ, העברית עוד לא היתה שגורה היטב בפיה.. למדתי שנתיים במכון גתה כדי שאוכל לדבר איתה בגרמנית ולשמח אותה. ומה שנשאר לי מזה היום מסתכם בערך בביטשן דנקשן..

עד שעלתה לארץ בתחילת שנות העשרים לחייה גרה משפחתה בעיר טילזיט שבצפון גרמניה, שם נמנו על עשירי העיר- שלושת בתי הקולנוע של העיר היו שייכים לאביה.

 סבתא גרדה (עם הפפיון המדהים) ומשפחתה

              

סבתא גרדה, אחיה הלמוט ואחותה רותי

                      

הוריה היו מבין החכמים המעטים שחיו אז בגרמניה - כשהיטלר עלה לשלטון בשנת 1933 נשלחו היא ואחיה לפלשתינה והוריה עלו זמן לא רב אחריהם. היא וסבי התחתנו על האניה שהביאה אותם לארץ ומחיי תפנוקים ועושר הם עברו לחיות חיים של צמצום ומחסור.

הרבה סיפורים על החיים בגרמניה, על העליה ועל החיים בארץ בשנים לפני ואחרי שנולד אבי סיפרה לי סבתי. לא מעט אלבומי תמונות מגרמניה היא הביאה עימה לארץ. היינו יושבות שעות וזכיתי להכיר בתמונות את חברי ילדותה, משפחתה הענפה בגרמניה וחבריה כאן בארץ.

חוף מציצים? לא לא, חוף הים בגרמניה, 1920

                         

היום אני לא זוכרת דבר וחצי דבר מכל הסיפורים שסיפרה לי. כל סיפורי בתי הקולנוע, האניה, הפרדסים בתל-אביב והמגורים המשותפים עם עוד זוג חברים בדירת חדר וחצי הם זכרון דהוי בזכרוני ההולך ומסתייד במהירות עם השנים.. ולמרבה הצער רוב אלבומי התמונות נעלמו גם הם עם השנים בעת מעברי הדירות של סבתא גרדה ושלנו ורק קומץ תמונות באלבום מדהים נותרו, עם תמונות של סבתא ומשפחתה ועוד הרבה דמויות שאין לנו שמץ של מושג מי הן, כי שכחנו את הסיפורים...

 ואלה בטח החבר'ה לפני בילוי...

                

תשומת לב ותיעוד

את איריס פגשתי בקורס ששתינו משתתפות בו, קורס שקשור גם הוא לעסקים קטנים של נשים. כששמעתי מה הוא העסק של איריס, תקף אותי צער גדול על שלא הקימה את העסק שלה לפני שני עשורים, ושלא זכיתי להכיר אותה אז (אם היא היתה מקימה את העסק בפרט, ולהכיר אותה בכלל, כי איריס היא מקסימה ומיוחדת במינה).

איריס בתיעוד מאז....

לאחר שנים רבות של תפקידי ניהול בכירים בחברות שונות, פרשה איריס והלכה בעקבות ליבה, למקום המדויק שלה. לעסק שלה קוראים "תשומת לב" והיא מתעדת סיפורי חיים של אנשים. היא עושה זאת באופן ייחודי רק לה באודיו, וכמו כן גם בוידאו וסיפורים דרך תמונות.

והיום...

אנשים מבוגרים שוכחים פרטים מהעבר הקרוב, אך זוכרים לפרטי פרטים סיפורים והתרחשויות מהעבר הרחוק והרחוק מאוד. ככל שמאפשרים לאנשים המבוגרים שסביבנו לשתף ולחלוק את סיפוריהם וזיכרונותיהם, כך הם משמרים את המאגר השכלי וגדל הסיכוי לדחיית תהליך השכחה. בצורת תיעוד זו משמרים את סיפורי חייהם והם יהיו איתנו, עם ילדינו והלאה בשושלת, לעד. חישבו איזו מתנה נפלאה יכול להיות תיעוד שכזה הן לנו והן להורינו/סבינו.

איריס מקשיבה הקשבה אמיתית, כזו שמעודדת את ההורה או הסב לספר, לשתף ולחלוק.

והרווח הוא של כל הצדדים.

לדף הפייסבוק של תשומת לב

פורסם ע"י עסקי נשים - דורית